<h1>נמוקי יוסף — ברכות</h1>
<h2>דף כז:</h2>
[ברכות ס"ב ע"ב] תניא רשב"ג אומר עמוד החוזר מביא אדם לידי הדרוקן, סלון החוזר מביא אדם לידי ירקון: פירו' ירקון והדרוקן. שני חליים דומים זה לזה, ירקון פניו מוריקין והדרוקן בטנו צבה כך פירשו בתוספות, והכי אמרינן פרק הבא על יבמתו [ס:] כל שראויה ליבעל (פניו] [פניה] מוריקות כדאמ' מר סימן לעברה הדרוקן.
[ברכות כ"ה ע"א] הדרוקן. הדרוקן וירקון שני חלאים דומין זה לזה ירקון פניו מוריקות והדרוקן בטנו צבה כך פירשו בתוספות והכי אמרי' פרק הבא על יבמתו [ס:] כל שראויה ליבעל פניה מוריקות כדאמ' מר סימן לעברה הדרוקן משמ' שדומי' קצת זה לזה: סילון. הוא קילוח השתן.
<h2>דף לב:</h2>
על כי עיקר כונתי בכתבי פסקי התלמוד הוא ללקט התועלות האיפשריים אלי, אכתוב המעשה הזה הבא בגמ' [(ברכות כ"ז ע"ב) במעשה דר' יהושע עם ר"ג] מפני שנמצאו בו תועלות רבות. מכאן יש לנו ללמוד דרך מן הדרכים איך ינהגו התלמידים ההולכים בישיבה לשמוע הלכה מפי הרב ואיך ינהג הרב עמהם עם שמעלת הנשיא יותר גדולה ויותר כוללת כ"ש שנוכל ללמוד לענין התלמידים שמורשים במה שהיו מורשים לדבר ולעשות כנגד הנשיא וכן ראיה בעניני כבוד הרב כי הוא כנשיא לנו, ואין הסברא נותנת לדבר אלא מתלמידי' המתקבצים לשמוע מפי אחד מיוחד להם אשר נאה לו למעלתו להתקבץ לפניו כמו שעושים היום במלכות צרפת ואשכנז שיש תלמידים שיודעים בהלכה כמו הרב ולפעמים מנצחים אותו כמעשה הזה של ר' יהושע לגבי ר"ג שהיה חולק עמו ולפעמים מנצחו אבל בגלילותינו אלה מלכות ארגון וספרד שהרב שלם מאד ובקי ביותר על התלמידי' ולפעמים שאין התלמידים מבינים הלשון והרב מלמדם אינו נראה שיכנסו בדין זה.
הדרך האחד נראה שאינם בחיוב מי שמורה הוראה במקום רבו אם שואלי' להם הוראה ומשיבין וראיה מר' יהושע שאמ' לאותו תלמיד רשות וחלילה לר' יהושע שישים עצמו בחיוב זה.
הדרך השני שיש לו להזהר מפני המוסר שלא יחלוק עם הרב בענין שהוא תלוי בסברא לבד כמו שאמ' ר' יהושע לרבן גמליאל שאין אדם שיחלוק עליו בזה.
הדרך השלישי למדנו שמותר לשנות דבורו בדבר שנמשך ממנו השלום שהרי ר' יהושע אמר אלו אני חי והוא מת היה יכול החי להכחיש את המת ואע"פ שחולקים תמיד, הטעם בזה כמו שאמרנו בדרך השני.
הדרך הרביעי למדנו שאינו רשאי התלמיד לעבור על מצות הרב עד שיתן לו רשות גם כי יבוש ויכלם בקיום מצותו שהרי ר' יהושע תכף שאמר לו ר"ג עמוד על רגלך עמד ולא ישב בלא רשות.
הדרך החמישי למדנו שרשאים הכלל להוריד הרב מגדולתו אם עושה דבר בלתי הגון שהרי רננו כל העם והקפידו על כבוד ר' יהושע והורידוהו [לרבן גמליאל] מגדולתו, אלא שלא יתברר מכאן אלא כשיהיו בהסכמת הכלל חכמים גדולים כמו שהיו ר' יהושע ור' עקיבה ור' אלעזר בן עזריה שוים לחכמת ר"ג.
הדרך הששי למדנו שראוי לסבול עונשי הרב פעמים שלש קודם שיעשו כנגדו שהרי לא רננו עליו אלא מפני ג' דברים שאמרו אשתקד צעריה אתא בבכורות צעריה השתא נמי קא מצער ליה תו.
הדרך השביעי למדנו שראוי לבחר הדרך הנוחה לחבירו יותר וכל שכן לאדם כשר שהרי היו ממנין לר' יהושע אלא משום דהוה ליה בעל מעשה והוה ליה לר"ג צערא טפי.
הדרך השמיני למדנו שהמנוי והמעלה ראוי לאדם בעבור החכמה ולא מפני היחס והמשפחה שהרי רצו למנות את ר' עקי' אע"פ שאין לו זכות אבות ולא נמנעו אלא מפני שלא יענש גם כי היה שם ר' אלעזר בן עזריה שהיה חכם והוה ליה זכות אבות ונראה שמפני יתרון חכמה (ראו) [רצו] למנות ר' עקי' תחלה.
הדרך התשיעי למדנו שראוי לשים עצות גם על דבר שהוא ברור יש בו כבוד ותועלת שהרי ר' אלעזר בן עזריה היה שמח מן הכבוד הזה ועם כל זה השיב אזיל ואימלך באינשי ביתי.
הדרך העשירי למדנו שראוי להתיעץ עם אשתו ובלשון כבוד כדאמ' ר' אלעזר איזיל ואימלך באינשי ביתי.
הדרך האחד עשר למדנו שמעלין בקדש ולא מורידין ועל זה סמך ר' אלעזר לקבל הנשיאות.
הדרך השנים עשר למדנו שיפה שעה אחת בתורה ובמעשים טובים מכל חיי האדם שהרי ידוע לא היה כוסף הנשיאות להשתרר ולהתגדל על העם אלא להישירם לעסוק בתורה להבין ולהורות ואמ' יומא חד במאן יקר ולמחר ליתבר.
הדרך השלשה עשר למדנו שאין ראוי למנוע בית המדרש משום אדם ולזה סלקו לשומר הפתח ונתבררו כל הספקות וגם ר"ג נתחרט וחלשא דעתיה.
הדרך הארבעה עשר למדנו שראוי להתנבל בדברי תורה ולקבל האמת ממי שאמרו שהרי ר"ג לא מנע עצמו מבית המדרש שהיה מולך אחר במקומו ובקש מחיל' לר' יהושע כי ראה דבריו מקובלים והיא הסבה שחזר למעלתו וכן כתי' [משלי ל'] אם נבלת בהתנשא.
הדרך החמשה עשר למדנו שראוי לתלמיד חכם שיקפיד על עלבונו ושיהיה נוח לרצות שהרי ר' יהושע פעם ראשונה לא אשגח ביה ובשניה אפייס לצאת ידי שתיהן.
הדרך הששה עשר למדנו שראוי למנהיג שישגיח על פרנסתן של תלמידי חכמי' שתהיה בריוח ובכבוד שהרי ר' יהושע השיב לר"ג אוי לו לדור שאתה פרנסו שאי אתה יודע בצער תלמידי חכמים במה הם עסוקין וממה הם נזונין.
